לא מעט מסעדות, פאבים, מועדונים ואפילו בתי מלון קובעים מדיניות בעסק לפיה הכניסה תותר מגיל מסוים מינימלי שנקבע על פי שיקול דעת של הבעלים. לפעמים מדובר בגיל 20, 21, 23 ואפילו 25. לרוב הסיבה שעומדת מאחורי קביעת המדיניות היא רצון של הבעלים לשמור על אופי או צביון "בוגר" של המקום וכדי למנוע כניסה של אנשים צעירים שלרוב נתפסים כ"בעייתיים" וכאלו שנוהגים באלימות רבה יותר מאשר אנשים בוגרים בגילם.
האם מדיניות זו חוקית?
"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" קובע כי אדם שמלאו לו 18 הוא בגיר ולכן רשאי לבצע פעולה משפטית. במקביל, "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים" – אוסר על הפליה מחמת גיל. רבים אינם יודעים כי מבחינת חוק איסור הפליה, "מקום ציבורי" הוא כל עסק פרטי שמוכר מוצרים או נותן שירותים לציבור. כשם שעסק אינו יכול לקבוע שאינו מעניק שירות ליוצא אתיופיה או לערבי, בשל טעמי גזע, כך נקבע בחוק כי מקום אינו יכול להפלות אדם על בסיס גילו. במילים אחרות, חוק איסור הפליה אינו מבחין בין סיטואציה שבה אדם הלך למסעדה וסורב להיכנס בגלל צבע עורו, ובין סיטואציה שאדם הלך למסעדה וסורב להיכנס בגלל גילו.
חיה דינר הייתה בת 19 כאשר ניסתה להיכנס לפאב מסוים בעיר רעננה, אבל כאשר הגיעה למקום נמסר לה שלא תוכל להיכנס מאחר שהפאב קבע גיל כניסה מינימלי של 20. חיה ניסתה לעמוד על זכותה אך ללא הצלחה. חיה החליטה לא לוותר על זכותה להיכנס לפאב והגישה תביעה נגד הפאב בטענה להפלית גיל. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בדיוק ולמקומות ציבוריים אוסר על הפליה מחמת גיל, ולכן כאשר הוגבל גיל הכניסה לגיל 20 ומעלה, נעשתה הפליה. השופטת לא קיבלה את טענת הפאב כי קיימת הבחנה משמעותית מאוד בין אדם בגיל 19 לבין אדם בגיל 20. להפך, השופטת קבעה שמדובר בגילאים סמוכים, וכל טענה לפיה אדם בן 19 מתנהג אחרת מאדם בן 20, בצורה בוגרת יותר או פחות, היא טענה מכלילה.
בית המשפט הוסיף כי אומנם החוק מאפשר הפליה במקרים מסוימים מאוד שבו הדבר מתחייב מאופיו של השירות (דוגמא מצוינת לכך היא הגבלת גילאים בכניסה לסרט, במטרה להגן על שלומו של הקטין כדי שלא ייחשף לתכני אלימות או מין), אולם לא קיבל את טענת הפאב לכך שאופיו משתנה בצורה דרמטית אם יושבים בו בני 19 או בני 20. הוא אף ציין כי עובדה היא שישנם אנשים שהתנהגותם נעימה ובוגרת גם בגיל 18 ולעומתם אנשים שהתנהגותם קולנית וחסרת אחריות גם בגיל 22 או בגילאים מבוגרים יותר. באותו מקרה, בית המשפט קבע כי בוצעה הפלית גיל אסורה אשר מנעה מחיה להיכנס למקום וכי הפאב יפצה אותה בסכום של 8,000 ₪ – פיצוי שמטרתו ליצור שיקולי אכיפה והרתעה.
בשולי הדברים חשוב לציין כי בעיני כותב שורות אלו העניין המוסרי-ערכי חשוב לא פחות מהסוגייה המשפטית המוסדרת בחוק. אם נבחן אנשים בגילאים 18–25, הרי שחלקם נשואים, חלקם הורים, חלקם טייסים, קצינים, נגדים, מתמחים בעריכת דין ועוד. לכן אין כל רציונל לוגי ובטח שלא משפטי למנוע את כניסתם לבתי עסק רק בגלל שהם קטנים או צעירים מדי לפי טעמו של בעל המקום. שאלה מתבקשת היא, האם אנו יכולים לאפשר לטייס בן 23 להיות אחראי לשלומם של מאות נוסעים אך לא לאפשר לו להיכנס ולשתות אלכוהול בפאב כי הוא "צעיר" מדי??
מעבר לכך, המדיניות של קביעת גיל מינימלי יוצרת הפליה על הפליה. תארו לכם שבחורה בת 22 מגיעה עם החבר שלה שהוא בן 24 למקום שמגביל כניסה מגיל 23 ומעלה. הבחורה לא תוכל להיכנס ואילו הבחור יוכל להיכנס, וברור שהם לא יוכלו להיכנס ביחד. לכן המדיניות אינה עולה בקנה אחד אף עם ההיגיון והשכל הישר.
אציין גם כי כותב שורות אלו ניהל מספר תביעות דומות בעניין, ואף ייצג במספר תביעות ייצוגיות שנוהלו נגד בתי מלון שקבעו כי ניתן להזמין מקומות מגיל 21 ומעלה. לאחר הגשת ההליך המשפטי, בתי המלון הבינו את הפסול בקביעת המדיניות והסכימו לשנות את גיל הכניסה המינימלי ל-18.
