מעמדם של ספורטאים קטינים בכל הקשור למעבר לאגודת ספורט אחרת

על הרצון להיות כוכב ספורט

אמרה ידועה קובעת שחלומה של כל אם יהודייה הוא שבנה ירכוש מקצוע מכובד כגון רופא או עורך דין. בעולם המודרני, תפיסה מחשבתית זו איבדה מחשיבותה לאור מסחורו, חשיבותו והשפעתו הרב תרבותית של ענף הספורט על עולמנו.

כידוע, בחלק גדול מהתרבויות ענפי הכדורגל והכדורסל מהווים אפילו סוג של תחליף מודרני לדת, כמו למשל באנגליה, שם ידועה הפנאטיות של האזרחים בכל הקשור למשחקי כדורגל. בעניין זה מעניין להזכיר את אמירתו המפורסמת של המנג'ר האנגלי הידוע ביל שנקלי אשר אמר בשנות ה-60 כי: ""כדורגל הוא לא רק עניין של חיים ומוות, זה אפילו יותר מזה".

ברור לכולנו שעולם הספורט הולך ותופס חלק משמעותי מאד בתרבות, באמצעי התקשורת ובאירועים מקומיים ובינלאומיים, שכן מדובר בתחום המסוקר ביותר באמצעי התקשורת האלקטרונית המשקפים את תחומי העניין של הציבור. לכן אין זו הפתעה שהורים רבים מתחילים להשקיע בילדם כבר בגיל ינקות, רושמים אותם לחוגי ספורט, לאחר מכן לאגודות ספורט, לוקחים אותם לאימונים, לעיתים משקיעים אפילו באימונים אישיים, נוסעים לכל משחק של הילד, אפילו באילת או בקריית שמונה, ומשקיעים את כל יהבם, אהבתם וכספם מתוך שאיפה שיקצרו את הפירות בעוד שנים לא רבות כאשר הילד הקטן יהפוך להיות כוכב ספורט כמו לברון ג'יימס הבא בענף הכדורסל, ליאונל מסי הבא בענף הכדורגל או רוג'ר פדרר בענף הטניס, ואפילו כוכבים מתוצרת מקומית כמו דני אבדיה שהפך לשחקן כדורסל לגיטימי ומוערך בליגת הכדורסל הטובה בעולם (NBA) וכמו ערן זהבי שהפך לכוכב כדורגל בינלאומי בליגה הסינית ולאחר מכן אף באירופה.

במילים אחרות, אותם הורים משקיעים בילד כאילו היה נכס כלכלי של ממש המשול למניה שבה השקיעו בבורסה מתוך תקווה כי יום אחד יוכלו לקצור את התשואה.

זכויותיה של אגודת הספורט ו"תג המחיר"

חשוב לזכור כי לצד ההורים החולמים כי בנם יהפוך לכוכב הבא בארץ ויימכר במיליוני אירו לקבוצה גדולה באירופה, גם מועדון הספורט רואה בילד הקטן והמוכשר אשר משחק בו החל מגיל שש או שבע נכס כלכלי פוטנציאלי מניב. האגודה משקיעה כספים רבים בכישרונות פוטנציאליים צעירים לאורך שנים, הבאים לידי ביטוי בהשקעה בציוד, במאמנים, בליווי אישי וגם במתן סיוע בלימודים, מתוך תקווה כי יום אחד הילד הקטן, אשר שיחק בשורותיה שנים רבות כילד ואף כנער, יגיע לקבוצה הבוגרת, יככב בה, ויביא אותה להישגים מקומיים ואולי אפילו בינלאומיים. חלומו הרטוב של המועדון הוא שיום אחד השחקן הצעיר, אותה גאווה מקומית, יימכר לקבוצה גדולה בחו"ל תוך קבלת תמורה גבוהה שתעשיר את קופתו.

אין ספק כי הספורט הוא עסק לאומי ואף בינלאומי, דבר המשתקף בסכומים הגבוהים המעורבים בהעברות השחקנים בענפי הכדורגל והכדורסל. כישרונות צעירים מסומנים כל העת כפוטנציאל והם נחשבים להשקעה כלכלית לכל דבר ועניין.

אולם מה קורה כאשר אותו טאלנט מוכשר, אשר בינתיים הפך לנער, מבקש בשלב כלשהו לעזוב את אגודת הספורט שבה גדל ושיחק לאורך השנים מסיבה כלשהי כגון שאינו מרגיש שהוא מממש את הפוטנציאל שלו, אינו מסתדר עם המאמן, רצונו לעבור לקבוצה מובילה וטובה יותר, או משום שהוריו החליטו לעבור לעיר מרוחקת הנמצאת כ-100 ק"מ מהעיר בו משחקת האגודה שלו?

לדבר ישנו כמובן "תג מחיר", שהרי כפי שכבר ציינו, המסחור של הספורט במהלך השנים הפך את הילדים הקטנים והמוכשרים לנכס כלכלי, הן מצד ההורים והן מצד האגודות שבהן הם משחקים, ממש כאילו מדובר במניה או בנכס מניב.

ההסדר בחוק הספורט

חוק הספורט התשכ"ח-1988 הוא חוק ותיק אשר נחקק לפני למעלה משלושים שנה והוא מסדיר בין היתר את סוגיית מעבר ספורטאים קטינים מאגודה אחת לשנייה, האם המעבר אפשרי ובמה הוא כרוך.

חוק הספורט קובע כי חובה על כל אגודת ספורט למסור מידע בכתב לכל ספורטאי שטרם מלאו לו 17 שנים על זכויותיו, כולל מידע בעניין אפשרות מעברו לאגודה אחרת ותנאי המעבר, ולכן, בתור הוריו של ספורטאי קטין, חשוב מאוד לקבל מידע זה ולעמוד על הזכויות המפורטות בו.

אפשרות ראשונה וטבעית היא שנכרת מבעוד מועד הסכם בין הקטין למועדון המסדיר מראש את תנאי המעבר של הטאלנט הצעיר ובמה הם כרוכים. זוהי האופציה הטובה ביותר אשר מעניקה ודאות לכל הצדדים באשר למתווה ההסכמה מראש בין הקטין והאגודה על תנאי המעבר, הפיצוי הכספי המגיע לאגודה בגין השקעתה וכו'.
אפילו אם לא נחתם הסכם מראש, הרי שאם קיימת הסכמה בדיעבד בין הוריו של הקטין ובין האגודה בדבר מעבר לאגודה אחרת, בין אם מדובר בפיצוי כספי או בכל תנאי אחר, הרי שככלל המעבר יתבצע ללא כל בעיה מאחר ושני הצדדים מסכימים עליו בדיעבד, אפילו אם לא נחתם ביניהם הסכם מראש.

הבעיה נעוצה במקרים שבהם האגודה מסרבת למעבר של הספורטאי הצעיר או שלא נכרת הסכם מבעוד מועד בין הצדדים והצדדים אינם מצליחים להגיע להסכמות. בשלב מסוים הנער מעוניין לעבור לאגודה אחרת, מכל סיבה שהיא, אולם האגודה שבה הוא משחק טוענת בתוקף כי לא יכול לעזוב מבלי לשלשל לכיסה סכומי כסף ניכרים בגין ההשקעה שהשקיעה בו שנים רבות, שהרי לולי היא, הספורטאי לא היה מגיע למעמד שהגיע אליו בזכותה.

כאן בא חוק הספורט ומתווה מדרג של גילאים כדלקמן:

ספורטאי שגילו פחות מ-15 יכול לעבור לאגודה אחרת, גם כאשר האגודה שבה הוא משחק מסרבת למעבר, בתוך תקופת צינון של 30 יום. כך למשל, אם נער בן 14 מסר הודעה לאגודה על רצונו לעבור במחצית הראשונה של עונת הספורט, הוא יוכל לעבור לאגודה אחרת אף ללא הסכמתה של אגודתו הנוכחית, לאחר הסגר של 30 יום מתחילת המחצית השנייה של עונת הספורט. לחילופין, אם הוא מסר את ההודעה במחצית השנייה של עונת הספורט, הוא יוכל לעבור לאגודה אחרת אף ללא הסכמה בתוך 30 יום מסיומה של עונת הספורט.

המשמעות היא שהמחוקק קבע תנאים מקלים יחסית לספורטאים עד גיל 15 כך שמדובר במעבר "חופשי" כאשר לא צריך לשלם פיצוי כספי לאגודה שאותה הם מעוניינים לעזוב. הסיבה לכך היא שהמחוקק בא להגן על ספורטאים קטינים, אשר טרם בשלו, מפני "השתלטות עוינת" והערמת קשיים מצד מועדונים וכדי שאלו לא ימנעו מבעדם לעבור לאגודה אחרת, רק משום שהחלו בה את צעדיהם הראשונים בעולם ספורט וגילו כישורים בולטים באופן שגרם לאותו מועדון לרצות ולהחזיק בנער מתוך עקרונות תועלתניים שלה לצורך הבטחת עתיד האגודה והישגיו.

כאשר גילו של הספורטאי הוא 15 ומעלה, המצב מעט מורכב יותר שכן כעת מעורבים לא רק תקופת צינון, אלא גם על תשלום "דמי השבחה/טיפוח" לאגודה אשר מצידה טוענת כי השקיעה בילד הכישרוני לאורך השנים באמצעות מאמנים, העמדת ציוד, מגרשים, אימונים, נסיעות, ליווי אישי ועוד.

כאשר מדובר בנער מגיל 15 ומעלה אך מתחת לגיל 17, החוק מעניק לו אפשרות לעבור לאגודה אחרת, גם אם האגודה הנוכחית שלו אינה מסכימה, בתנאים הבאים: אם הנער מסר את הודעת העזיבה שלו בתקופת הפגרה של העונה, הוא יוכל לעבור בסיומה של אותה עונת ספורט. אם הנער מסר את הודעתו במחצית הראשונה של עונת ספורט, המעבר יתאפשר רק בסיומה של אותה עונה, אולם יהיה כפוף לתשלום פיצוי כספי של "דמי "השבחה".

התנאים המחמירים ביותר נקבעו לגבי ספורטאי שמלאו לו 17: אם האגודה מסרבת להעברתו לקבוצה אחרת, הנער יכול להגיש, רק בפגרה, טופס הסגר, ואז יוכל לעבור לאגודה אחרת לאחר שנכנס להסגר ממושך של שנה, במהלכה נאסר עליו להשתתף בתחרויות בארץ ובחו"ל. גם במקרה כזה יצטרך הנער לשלם באמצעות הוריו, פיצוי כספי לאגודה לצורך המעבר לקבוצה אחרת ולאחר שלא שיחק במשך שנה שלמה. משמעות תקופת ההסגר היא קריטית: אותו נער בן 17 אינו משחק ואינו מתאמן שנה שלמה, דבר שעלול לפגוע בעתידו המקצועי פגיעה קשה ואף לחסל אותו כליל.

דמי ההשבחה או הפיצוי, הנגזרים מגיל הספורטאים, נקבעים לפי קריטריונים בתקנון ההתאחדויות השונות.

מתי בית המשפט יתערב?

עם זאת, לא הכול שחור או לבן וישנו גם תחום אפור. בחוק הספורט מעוגנת הזכות להגשת ערר לשופט על אי הסכמת האגודה למעבר הקטין, וזאת לצורך קיצור תקופת ההמתנה, שהרי ברור שככל שתתארך תקופת ההמתנה, עתידו הספורטיבי של אותו קטין ייפגע באופן אנוש שכן הוא אינו משחק תקופתה ממושכת.

אם האגודה מסרבת למעבר של ספורטאי שגילו עד 18 והוא מעוניין בכל זאת לעבור לקבוצה אחרת, הוא רשאי להגיש ערר לפי חוק הספורט ולטעון שהמשך פעילותו באגודה בלתי סביר או בלתי אפשרי, מסיבות שאינן תלויות בו, או לחלופין לטעון שהמשך פעילותו עלול לגרום לו נזק של ממש. ההליך אינו קשור כלל לסוגית דמי המעבר או התמורה שדורשת האגודה אלא נועד למצוא פתרון מהיר לנער החפץ לעבור ולשחק באגודה אחרת.

במקרה כזה, שופט יכול, לאחר ששמע את טענות הצדדים ודן בערר, לתת צו המורה על שחרורו מהקבוצה אפילו באופן מיידי ולפי תנאים שקבע. זהו למעשה האיזון שקבע המחוקק בין רצונם של המועדונים להבטיח שהשקעתם בטיפוח שחקנים קטינים לא תלך לאיבוד כאשר יעברו באופן חופשי למועדונים אחרים, אולי אפילו עשירים יותר, ובין ההבנה שקטינים מתחת לגיל 18 זקוקים במקרים מסוימים לעבור באופן מיידי למועדון ספורט אחר, בין אם בשל טעמים חברתיים, מקצועיים ואחרים, שהרי אם נער הוא חסר מוטיבציה לחלוטין לשחק במועדון מסוים, שני הצדדים יפסידו מכך.

כך למשל ידוע מקרה שבו עתר ספורטאי בן 16 וחצי לבית המשפט וביקש להורות על שחרורו ממועדון הכדורגל שבו הוא משחק לאחר שטען כי המאמן רודה בו ולכן בלתי סביר לדרוש ממנו להמשיך ולשחק באגודה. בית המשפט קיבל את הערר וקבע כי השפלה מילולית של הנער מצד המאמן עשויה להוות טעם לשחרור מיידי, ללא תנאי וללא שיהוי, גם אם הדבר כרוך בירידה לטמיון של השקעת האגודה בספורטאי.

במקרה מפורסם אחר, נדחה ערר של שחקן שהיה קרוב לגיל גיל 18 וביקש לעזוב את אגודת הספורט שבה שיחק שנים רבות, לאחר שנקבע שמדובר במועדון יוקרתי שסייע לשחקן מכל בחינה שהיא, בין אם כלכלית, לימודית, מקצועית, מתן אימונים אישיים, העלאה לקבוצת הבוגרים של האגודה ועוד.

סיכום

בסופו של דבר, כל מקרה נבחן לגופו אבל חשוב לזכור כי ככול שתקופת פעילות הספורטאי באגודה קצרה יותר, כך יאות בית המשפט לשחרר את השחקן, שהרי אז מדובר במסלול "הכשרה והשקעה" יחסית קצר ואינו כרוך בהשקעה כספית מהותית.

בעניין זה אציין כי כבר שנים רבות נעשים ניסיונות לשנות את חוק הספורט בעניין הסוגיה של מעבר קטינים מאגודה אחת לשנייה. בשנת 2012 מונתה ועדת אדלר אשר הציעה לתקן את חוק הספורט, ובין היתר לבטל באופן מוחלט את נושא ההסגר של קטינים כתנאי למעבר בין אגודות וזאת אפילו אם המעבר מתבצע ללא הסכמת האגודה. בסוגיה זו הוועדה אף הציעה לקבוע את גובה דמי המעבר לאגודה אשר יתבססו בין היתר על תקופת פעילות, גיל ומשאבים שהושקעו באימון של הספורטאי. עם זאת, נכון להיום המצב החוקי הוא לפי ההסדר בחוק הספורט הקיים כפי שתואר לעיל.