לא מעט מאבקים משפטיים בין יורשים מתנהלים שנים ארוכות בבתי המשפט, אצל מגשרים או בוררים. למרות שהמצווה השאיר צוואה מחיים, הרי שעדיין קיימים מאבקי ירושה הבאים לידי ביטוי בהתנגדות לצו קיום הצוואה. כדי למזער את המאבקים הנ"ל, נגיש לפניכם עשרה דברות שעל המצווה לשים לב אליהם בטרם עריכת הצוואה – זאת כדי למנוע מאבקי ירושה בין היורשים.
עשרת הדברות:
- סעיף 3 לחוק הירושה – הגדרת יורש: מי שהיה בחיים במות המוריש או שנולד בתוך 300 ימים לאחר מות המוריש, נחשב כיורש חוקי לכל דבר ועניין.
- סעיף 5 לחוק הירושה – פסלות לרשת: מי שהורשע בגרימת מוות בכוונה תחילה של המוריש, או שניסה לגרום למותו וכן מי שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת – אינו יכול לרשת.
- סעיף 25 לחוק הירושה – פגמים צורניים: אם לא התקיימו מרכיבי היסוד של הצוואה, ויש לביהמ"ש ספק אם היא משקפת את רצונו החופשי של המצווה או שנפל פגם צורני שאינו ניתן לתיקון, כגון כשרות העדים, העדר פרט מהפרטים או הליך מההליכים או פגם בתאריך או חתימה וכו' – הצוואה בטלה.
- סעיף 26 לחוק הירושה – כשרות המצווה: צוואה שנעשתה על ידי קטין, פסול דין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה, כיוון שאלו אינם כשירים מבחינה קוגניטיבית, לערוך צוואה שהיא פעולה משפטית מורכבת.
- סעיף 27 לחוק הירושה – החופש לצוות: הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לבטלה – בטלה.
- סעיף 30 לחוק הירושה – כפייה: הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה
- סעיף 33 לחוק הירושה – צוואה סתומה: הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה – בטלה.
- סעיף 35 לחוק הירושה – צוואה לטובת עדים וכיוצ"ב: הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה.
- צוואה שנעלמה (פרשת חזה) – צוואה שנערכה במשרד עו"ד אולם המצווה לא השאיר עותק במשרדו והצוואה נעלמה ולא נמצאה על אף מאמצים מרובים, ועל אף שעוה"ד העיד שנעשתה הצוואה במשרדו, אין הולכים עפי' הצוואה אלא עפי' חוק הירושה.
- עילות להתנגדות שאינן מבססות עילה עצמאית–
הלכת החוטים השזורים – השופט הנדל קובע בפסק דינו, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחן לבסס עילה עצמאית – יכולים כל העילות להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים עילה אחת כג' השפעה בלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים, אך ביהמ"ש נעזר בחוטים שונים כדי להגיע לראיה כוללת המשקפת את מלא התמונההלכת מרום קובעת ארבעה מבחנים לקביעת השפעה בלתי הוגנת:
- מבחן העצמאות – מבחן בין התלות לעצמאות, קרי, מבחן עצמאי נבחן מהבחינה הפיזית ומהבחינה השכלית ההכרתית. ככל שהמצווה היה יותר עצמאי, הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית ההכרתית, תתחזק נטיית ביהמ"ש לשלול את קיום התלות של המצווה בנהנה. וכן בכיוון הפוך, ככל שהמצווה היה פחות עצמאי הן פיזית והן השכלית ההכרתית, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות.
- מבחן התלות וסיוע – אם המצווה אינו עצמאי ונזקק לסיוע אדם שהוא גם הנהנה בצוואה, מתעורר הצורך לבחון אם הקשר התקיים בינו לבין הנהנה אשר מתבסס על מתן סיוע שהמצווה נזקק לו.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מבחן אשר בודק מהי מידת מעורבותו של הנהנה מהצוואה בעריכתה. האם היה לנהנה חלק מהותי בהכנת הצוואה ובהשפעה על המצווה טרם עריכת הצוואה.
- מבחן קשרי המצווה עם אחרים – אם יתברר כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שאכן המצווה היה תלוי בנהנה.
