מאז ומעולם היה נושא המשמורת נושא רגיש ונפיץ בסכסוכי הורים.
עד לפני מספר שנים, כמעט באופן אוטומטי, אימהות היו מקבלות משמורת על ילדים קטינים, משתי סיבות עיקריות:
- חזקת הגיל הרך:
בסעיף 25 ל"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" הוגדרה חזקת הגיל הרך כך: "ילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
- תפיסה תרבותית:
הסיבה השנייה נעוצה בתפיסה תרבותית/חברתית מיושנת, לפיה האם היא ההורה המגדל והאב הוא ההורה המפרנס, ומשכך, עליו לשלם לאם עבור גידול ילדיהם לאחר פרידת בני הזוג.
הידעתם שהמונח "משמורת" אינו מופיע בחוק ולו פעם אחת?
המונח היחיד הרלוונטי המופיע בחוק הוא "אפוטרופסות" וכן העובדה שההורים רשאים להחליט מי יחזיק בילד לאחר הפרידה. שוב, מדובר ב"החזקה", כלומר מיהו ההורה אשר יספק לילד בית עיקרי שבו "הוא יוחזק". ככל הנראה במרוצת השנים הוחלף המונח "החזקה", הטכני והקר, במונח "משמורת" שכאמור אינו מופיע בחוק.
כיוון שממילא החוק קובע כי הוריו של קטין הם האפוטרופוסים על ילדיהם, הרי שכל החלטה עקרונית ביחס אליהם, צריכה להתקבל במשותף, במקרה של העדר הסכמה – יכריע בית המשפט.
אם כך, מדוע יש רגישות ומרדף אחר המילה משמורת?
במהלך השנים האחרונות, נשים רבות מצאו עצמן מפתחות קריירה מחוץ לבית והוקמו תאים משפחתיים מגוונים (הכוללים לא רק אבא ואימא). מחקרים רבים שנעשו בנושא של סכסוכי גירושין סביב שאלת המשמורת, הובילו שופטים ואנשי אקדמיה למסקנה כי מוטב יהיה לוותר על החלוקה ל"הורה משמורן" והורה נוסף, או אפילו על ההסדר של "משמורת משותפת", לעבור להשתמש במונחים שונים.
מסקנה זו נבעה אף מהעובדה כי ממילא קיים צורך בהסכמה משותפת של ההורים כמעט בכל עניין ועניין שקשור לקטין, וזאת ללא קשר מי הוגדר כ"משמורן" או מי ההורה שאצלו לן הילד מספר רב יותר של לילות.
שינויי מונחים:
שינוי טרמינולוגיה מבורך משתקף בהחלפת המונחים "הסדרי ראייה" או "הסדרי ביקור" – שהיו נהוגים בשימוש לרוב בקשר של קביעת זמני האבות עם הילדים לאחר הגירושין – במונח "זמני שהות" או "זמני שהייה" של ילדים עם כל אחד מהוריו.
שינוי נוסף הוא החלפת המונח "אם יחידנית" במונח "משפחה עצמאית", שינוי הבא לבטא את העובדה כי האם אינה יחידה לבדה בעולמו של הילד כאשר הוריו נפרדים, וזאת בשונה ממציאות של אם יחידנית שהביאה ילד לעולם מתרומת זרע למשל.
ובחזרה להגדרת המשמורת:
הקשר בין קביעת ההורה המשמורן והמזונות, הוליד סכסוכי גירושין רבים, ארוכי שנים וסבל.
חלוקת נטל המזונות הפחיתה גם היא במידה רבה את סכסוכי המשמורת ושללה את האקסיומה לפיה כל אם זכאית למזונות באופן אוטומטי – בשל היותה ההורה המשמורן.
עם הזמן נולדה התובנה כי במרבית המשפחות אין כמעט צורך להגדיר מיהו ההורה המשמורן ובכך היא סייעה להפחית את עומק הסכסוך בין ההורים.
תובנה נוספת היא שגם אם הוענקה משמורת משותפת להורים – אין זה הופך את חלוקת זמני השהות עם הילדים, לחלוקה שווה בין שני בני הזוג.
האחריות המשותפת בעיני החוק:
ביום 18.5.21 ניתן פס"ד בביהמ"ש המחוזי בת"א (עמש 13008-02-21) שבו נקבע "הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים להביל ממשמורת ולחלוקת זמני השהות".
הבהרה נוספת וחשובה שהוטמעה בפסה"ד הייתה כי "ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם שווים או זהים".
מסקנת ביהמ"ש המחוזי היא כי יש להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן, ולממש את האחריות ההורית שבאה לידי ביטוי במושג אפוטרופסות שקבוע בחוק.
מסקנת פסק הדין מתכתבת עם השינוי בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות שנכנסו לתוקפן בחודש 01/21 קובע כי אין להגיש יותר תביעה ל"קביעת משמורת", אלא לחלוקת זמני שהות בין ההורים לילדים.
