ביהמ"ש מחוזי מרכז: הסרה בלינק סותרת את הוראות חוק הספאם

שיתוף ב facebook
שיתוף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
ביהמ"ש מחוזי מרכז: הסרה בלינק סותרת את הוראות חוק הספאם

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הכריע: מפרסם אשר מאפשר הסרה מרשימות התפוצה שלו אך ורק באמצעות לינק להסרה עצמית – מפר את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת. על מפרסם לאפשר הסרה בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת – על ידי שליחת מסרון או דוא"ל, לפי העניין.

חוק התקשורת ככלי למיגור תופעת הספאם

בחודש מאי 2008 קיבלה הכנסת את תיקון 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, במסגרתו תוקן סעיף 30א, הידוע בכינויו 'חוק הספאם'. תיקון זה קובע את המותר והאסור בכל הנוגע לשליחת דברי פרסומת ממדוורים לנמענים, בין היתר, באמצעות דוא"ל ומסרונים.

מטרתו של חוק הספאם היא לעקר ולמגר את תופעת ה'ספאם', אשר קנתה לה אחיזה במציאות היומיומית, שכן תופעה זו העלתה לא אחת בעיות של פגיעה בפרטיות המשתמש, העמסת עלויות על הציבור ועוד. לפיכך הוחלט כי מפרסם אשר יפר את הוראות החוק, יהא חשוף לסנקציות פליליות ואזרחיות כאחד, שבראשן פיצוי ללא הוכחת נזק על סכום של עד 1,000 ₪ עבור כל דבר פרסומת המשוגר בניגוד להוראות החוק.

עם השנים התאימו עצמם בתי העסק השונים להוראות החוק, באופן שבו שיגור דברי פרסומת ללא הסכמה, נעשה במשורה, ובעיקר על ידי גורמים שאינם לגיטימיים (עיין ערך מסרוני ההלוואות ללא ערבים והתפילין למיניהם).

התייחסות בתי המשפט לתביעות ספאם ולאופן ההסרה

בשנים האחרונות בתי המשפט הוצפו בתביעות ספאם. לעיתים קרובות, אותה התביעה, עם אותן הנסיבות, הייתה יכולה להתקבל במקרה אחד, ולהידחות במקרה אחר. הוודאות המשפטית לא הייתה קיימת. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בפרשנותו של סעיף 30א(ד)(1) לחוק, אשר קובע כיצד יש לאפשר לנמענים להסיר עצמם מרשימות התפוצה. וכך קובע הסעיף: "הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען".

לאורך השנים התחבטו בתי המשפט בשאלת פרשנותו של הביטוי "בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת", אך לא היו תמימי דעים בעניין. עיקר המחלוקת נסבה סביב השימוש בלינק להסרה עצמית אשר נעשה בו שימוש תדיר על ידי מפרסמים. חלק מהשופטים סברו כי מדובר בדרך קלה ויעילה לביצוע הסרה, ואילו אחרים סברו כי מדובר בדרך שאינה תואמת את הוראות החוק, ועל כן אסורה.

בית המשפט המחוזי הכריע: הסרה בלינק סותרת את הוראות החוק

לאחרונה נדרש בית המשפט מרכז-לוד להתמודד עם שאלה זו, במסגרת ע"א 16321-03-20 עקיבא נ' טרוולייק בע"מ ואח'. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין לחייב את הנמען בלחיצה על קישור הנשלח אליו. יתרה מכך, נקבע כי אין רלוונטיות אף לשאלה האם דבר הפרסומת נשלח ממקור מוכר, אם לאו, וכי אין לזקוף לחובתו של נמען את העובדה שבחר שלא ללחוץ על קישור לשם הסרתו מרשימת תפוצה. הטעם לכך פשוט, כדברי בית המשפט, והוא ש"דרך זו של הסרה, גם אם היא נחזית לעיתים כיעילה יותר, אינה בין הדרכים המנויות בחוק למשלוח הודעת סירוב".

בית המשפט המחוזי הדגיש כי במקרה שבו שוגר דבר הפרסום באמצעות דוא"ל, יש לאפשר משלוח הודעת סירוב באמצעות דוא"ל, כאשר על המפרסם מוטלת החובה לספק לנמענים כתובת אינטרנט תקפה למשלוח הודעות סירוב שתגענה אליה. צירוף קישור לדבר פרסומת אינו שקול לציון כתובת תקפה ברשת האינטרנט של השולח.

נראה אפוא כי התשובה הוכרעה – מתן אפשרות הסרה באמצעות קישור סותרת את הוראות החוק. אלא שיש לזכור כי במספר פסקי דין קודמים של בתי המשפט המחוזיים, ננקטה גישה הפוכה, בעיקר כאשר דובר על גורמים מוכרים, אשר הייתה להם אינטראקציה קודמת עם הנמענים. כך קבעו, כי הסרה בלינק במקרים אלו – תקינה.

פסק הדין החדש אמנם מתיימר לעשות סדר בנושא, וקובע כי אין חשיבות לשאלת הקשר הקודם בין הצדדים, או לשאלת תום ליבו של הנמען, שכן לא מדובר בחלק מיסודות העוולה הנבחנים, אך חשוב לדעת כי בבתי המשפט המחוזיים קיימות גם גישות אחרות. הפנים נשואות אפוא לבית המשפט העליון, על מנת שיכריע אחת ולתמיד – האם הסרה בלינק חוקית או לא.

עו"ד תום שנפ

עו"ד תום שנפ, בעליו של משרד הבוטיק שנפ ושות' עורכי דין, עוסק בדיני לשון הרע, הגנת הפרטיות ותביעות ספאם. לאורך שנות פעילותו, צבר עו"ד שנפ הצלחות רבות בייצוג תובעים ונתבעים משני צידי המתרס, ובין היתר בתיקים בעלי פרופיל תקשורתי גבוה.
עו"ד שנפ מכהן כחבר הוועדה הארצית של לשון הרע בלשכת עורכי הדין ומנהל פורום לשון הרע באתר הפורומים המשפטיים.

* האמור בתוכן דלעיל אינו תחליף לייעוץ משפטי. כל העושה שימוש במאמרים משפטיים באתר, עושה כן באחריותו ועל דעת עצמו.

לייעוץ משפטי אישי