בית המשפט העליון קבע ברוב דעות: אופניים חשמליים אינם נחשבים לכלי רכב מנועי

שיתוף ב facebook
שיתוף
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
בית המשפט העליון קבע ברוב דעות: אופניים חשמליים אינם נחשבים לכלי רכב מנועי

פסק הדין התקדימי* (ע"א 7023/19, רע"א 7451/19 ו-רע"א 8051/19) שניתן על ידי הרכב השופטים י' עמית וד' מינץ כנגד דעתה החולקת של השופטת ד' ברק-ארז, קובע מסמרות ביחס לכל אחד מסוגי התאונות שבהן עשויים להיות מעורבים אופניים חשמליים: מתאונה עם הולך רגל, דרך תאונה עם רכב מנועי ועד תאונה עצמית של רוכב האופניים.

מחד גיסא, התוצאה המעשית של הקביעה התקדימית שאופניים חשמליים אינם "כלי רכב מנועי" לפי הגדרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (ייקרא להלן: "חוק הפיצויים") היא, כי רוכב אופניים חשמליים נחשב ל"הולך רגל" לצורכי תביעת פיצויים בגין נזקי גוף. הגורם המשלם את הפיצויים בתאונה מסוג זה הוא החברה המבטחת את הרכב המנועי בביטוח חובה, מבלי להידרש לשאלת הגורם האשם בתאונה.

מאידך גיסא, קביעת בית המשפט העליון מותירה את ציבור הולכי הרגל שייפגעו מאופניים חשמליים בלא יכולת לתבוע פיצויים בהתאם לחוק הפיצויים, שהוא הליך מקל יותר לקבלת סעד מהיר על הנזק והסבל של נפגעים אלו. ציבור זה יוכל לתבוע את נזקיו בדרך של תביעה נזיקית "רגילה", כאשר הניזוק יידרש להוכיח את התרשלות הפוגע, בהנחה כי זהותו אכן ידועה ואם בכלל ניתן יהיה להיפרע ממנו לכשיתקבל פסק דין לטובתו.

כמי שמייצגת נפגעי גוף מכל סוגי התאונות האפשריות ובדרגות פגיעה שונות, ממתינות על שולחני לא מעט תביעות שגורלן הוכרע לאחר הקביעה התקדימית. אך גם לאחר פסק הדין עולות עדיין שאלות רבות. נוכח שאלות אלו ראיתי לנכון לעשות סדר בסוגיה הבוערת של סיווג ה"אופניים החשמליים", כלי שהעמיד את מדינתנו בפני מציאות תחבורתית חדשה, יש שיאמרו מציאות "מסוכנת".

חשוב מאוד שציבור רוכבי האופניים החשמליים יהיו מודעים להשלכות השימוש בכלי זה, כמו גם לזכויות המגיעות לנפגעים שנפגעו בתאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים.

מהו ההסדר הקבוע בחוק שנועד לפצות נפגעי תאונות דרכים?

חשוב להכיר את ההסדר הקבוע בחוק הפיצויים שנועד להעניק מענה מהיר וסעד של פיצוי הולם, גם אם לא בהכרח מלא, בגין כל נזק גוף (לרבות נזק נפשי) שנגרם לנפגע בתאונת דרכים. פיצוי זה הוא בבחינת "פיצוי מהיר לכל נפגע" ומטרתו להשיב את מצב הניזוק לקדמותו טרם קרות התאונה, ככל הניתן.

על מנת להבטיח את הגשמת מטרת החוק, קבע המחוקק 3 הסדרים עיקריים:

ההסדר הראשון – החלת "אחריות מוחלטת" על כל נהג שמעורב בתאונת דרכים, כך שהזכאות לפיצויים לא תהא מותנית בקיום אשמה של מי מהמעורבים בתאונה.

ההסדר השני – חיובו של כל נהג לבטח את רכבו בביטוח חובה באמצעות חברת ביטוח בעלת "כיס עמוק". כך הנפגע לא ימצא עצמו בפני שוקת שבורה, מול נתבע חדל פירעון.

ההסדר השלישי – הקמת קרן ממשלתית בשם "קרנית" שנועדה להבטיח פיצוי לכול אותם מקרים שבהם לנפגע אין חברת ביטוח להיפרע ממנה, כדוגמת תאונות "פגע וברח".

העובדות בפסק הדין

פסק הדין איחד שני ערעורים שהוגשו על פסקי דין "הפוכים בקביעותיהם" שניתנו בערכאות נמוכות במסגרת תביעות פיצויים בתאונות דרכים שבהם היו מעורבים רוכבי אופניים חשמליים.

המקרה הראשון – רוכב אופניים חשמליים שנפגע מרכב נוסע ולאחר זמן קצר נפטר מפצעיו, כשהוא מותיר אחריו אלמנה וילדים בוגרים. משפחתו הגישה תביעה בשם המנוח נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שביטחה את רכבו.

המקרה השני – הולכת רגל בשנות השישים לחייה, חצתה מעבר חצייה באור ירוק ונפגעה מרוכב אופניים חשמליים שחצה את הצומת באור אדום.

הנימוקים שהובילו לקביעה התקדימית

בפסק דין ארוך ומנומק ביססה דעת הרוב (כבוד השופטים ' עמית וד' מינץ) את הקביעה לפיה לא ניתן לראות באופניים חשמליים כ"רכב מנועי". בית המשפט סמך קביעתו על שיקולי מדיניות שונים ולפיהם  אין לראות את האופניים החשמליים כרכב מנועי כיוון שבחוק הקיים, נכון ליום מתן פסק הדין, לא קיימת חובת רישיון נהיגה עבור רוכבי אופניים חשמליים ולא קיימת חובת רישוי וחובת עריכת ביטוח  בדומה לכלי רכב מנועי.

עוד נקבע כי אם בית המשפט יפסוק שאופניים חשמליים מהווים "כלי רכב מנועי" על פי החוק, תהיה לקביעה זו השלכות דרמטיות על שוק הביטוח והתחבורה בישראל, ועל מעגל הנפגעים שיהיה זכאי לפיצוי מכוח חוק הפיצויים. בית המשפט סבר כי ראוי שסוגיות אלו יוסדרו בחקיקה לאחר בחינת ההשלכות בהיבטים השונים.

כך לדוגמה, אם ייקבע כי אופניים חשמליים הם "רכב מנועי" החייב בביטוח, הרי שהולכי הרגל שנפגעו יפוצו באמצעות קרנית שממומנת מדמי הביטוח המשולמים על ידי כלל הציבור, והדבר עלול לגרום לנזק יותר מאשר לתועלת.

נתון חשוב נוסף אשר ניתן לו משקל בהכרעת הרוב – היחס שבין ציבור רוכבי האופניים לבין ציבור הולכי הרגל הוא, שהולכי הרגל הם כ-10% מכלל הנפגעים בתאונות שבהן מעורבים אופניים חשמליים ופגיעותיהם מוגדרות לרוב "באורח קל". לכן ההכרעה לפיה אופניים חשמליים אינם נחשבים "רכב מנועי", פוגעת בציבור קטן בהרבה, שעל פי רוב נזקיו קלים יותר.

"אופניים חשמליים נחשבים לרכב מנועי" – האומנם?

דעתה החולקת של השופטת ד' ברק ארז אשר קבעה כי אופניים חשמליים אכן נחשבים ל"רכב מנועי", מתבססת על הפרשנות הלשונית של המונח "רכב מנועי", בשל המנוע המורכב על כלי זה המאפשר הגעה למהירות גבוהה תוך הפעלת כוח פיזי לא משמעותי. למעשה ההבדל בין אופניים חשמליים מהירים לבין אופנוע הוא לדבריה דק "כחוט השערה".

לטענתה, אין במסקנה שאליה הגיעה כל מהפכה ודווקא דעת הרוב שמאשרת את המצב הקיים, היא שמחוללת שינוי של ממש בכך שהיא מחריגה כלי רכב מנועיים לכל דבר ועניין. לדבריה התאמת חוק הפיצויים למציאות התחבורתית החדשה שנוצרה במדינתנו היא בבחינת "איזהו חכם – הרואה את הנולד", ויפה שעה אחת קודם.

קביעתה משמיעה בקול את זעקת ציבור הולך הרגל שנותר מאחור נוכח תוצאת פסק הדין שלדבריה יוצר הטיה בלתי צודקת נגד הולכי רגל, שכן גם אם סטטיסטית נזקיהם פחותים בדרגתם ובהיקפם מנזקי רוכבי האופניים, הרי שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.

אמנם זעקתם של ציבור הולכי הרגל נשמעה, אך נותרה כקול קורא במדבר.

מה הדין במקרה של תאונה שבה מעורבים אופניים חשמליים?

משמעות הקביעה התקדימית ביחס למקרה הראשון שבו נהרג המנוח כאשר רכב על אופניים חשמליים ונפגע על ידי רכב אחר היא, שמשפחתו תפוצה על ידי חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע. אולם בניגוד למקרה זה, המקרה השני אינו נחשב לתאונת דרכים ולפיכך הולכת הרגל לא תוכל לקבל פיצוי לפי חוק הפיצויים אך יהא באפשרותה לתבוע את נזקיה מהרוכב הפוגע בה, לפי דיני הנזיקין הכלליים.

במישור הפרקטי, פסק הדין מסדיר את האפשרויות העומדות בפני נפגע בתאונה שבה מעורבים אופניים חשמליים ותורם לזיהוי הגורם המפצה בהתאם למעמד הנפגע בסיטואציה.

בתאונה בין רוכב אופניים לכלי רכב מנועי – פגיעה זו תיחשב לתאונת דרכים. המפצה הוא המבטח של כלי הרכב.

תאונה בין אופניים חשמליים לבין הולך רגל – אינה נחשבת לתאונת דרכים. הולך הרגל שנפגע בתאונה יכול לתבוע את רוכב האופניים החשמליים ע"פ פקודת הנזיקין, אם פרטיו ידועים לו, ואז להוכיח את רשלנות הרוכב שהובילה לתאונה. כך יעשה גם רוכב האופניים, בהנחה שהוא טוען לאשמתו של הולך הרגל בקרות התאונה.

רוכב אופניים חשמליים שנפגע בתאונה עצמית – (למשל, נסע בכביש ונפל לבור) לא יהיה זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים. גם במקרה הזה, האלטרנטיבה העומדת בפניו לתבוע על פי פקודת הנזיקין את מי שגרם לו נזק, כדוגמת הרשות העירונית האחראית על תקינות הכביש, או לבדוק זכאותו על פי פוליסות ביטוח שונות, אם דאג לבטח עצמו.

לסיכום

נכון למועד כתיבת המאמר, טרם חלפו מניין הימים המאפשרים הגשת בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון, כך שייתכן שעדיין לא נאמרה המילה האחרונה בעניין.

בקביעתו התקדימית, העביר בית המשפט העליון את שרביט האחריות להסדרת סוגיית האופניים החשמליים לפתחה של הרשות המחוקקת. זו מצידה, אינה ממהרת להסדיר סוגייה בוערת זו שהיא חיונית ואף מחויבת נוכח המציאות הקיימת של העדר אכיפה והסדרה  – הגם שעבודת מטה החלה לפני שנים לא מעטות וטיוטה להצעת חוק מונחת על שולחן הכנסת עוד משנת 2018.

פסק הדין נכתב בזמנים קשים ובעיצומו של משבר וירוס הקורונה ששטף את עולמנו כרעם ביום בהיר. במציאות העכשווית שנוצרה, ספק אם קידומו של חוק זה יהיה בראש מעייניה של הרשות המחוקקת, לפחות לא בטווח הנראה לעין.

__
* הבהרה: הכותבת לא ייצגה את מי מהצדדים בפסק הדין האמור.

עו"ד עדי רחמים

עו”ד עדי רחמים, מתמחה בייצוג נפגעי גוף כתוצאה מתאונות דרכים, תאונות עבודה, מפגעים בשטחי ציבור ואירועי נזק אחרים.
עו”ד רחמים ייצגה בהצלחה אלפי לקוחות (תובעים בלבד) בתביעתם נגד חברות הביטוח, המוסד לביטוח לאומי וגופים שונים, תוך שהיא פועלת בשקיפות וללא פשרות עד לקבלת הפיצוי המקסימלי.

* האמור בתוכן דלעיל אינו תחליף לייעוץ משפטי. כל העושה שימוש במאמרים משפטיים באתר, עושה כן באחריותו ועל דעת עצמו.

לייעוץ משפטי אישי